עתיד הדלקים הסינתטיים: האם נראה תחנות E‑Fuel בארץ עד 2030?

בתחילת 2024 חנכה פורשה את מפעל הפיילוט בצ׳ילה ל‑eFuel – דלק סינתטי המבוסס על לכידת CO₂ מהאוויר ומימן ירוק. הטכנולוגיה מבטיחה שריפה נקייה: הפחמן שמשתחרר הוא אותו פחמן שנקלט, ולכן נחשב “נטרלי אקלים”. האם ישראל, שמייבאת בנזין, תאמץ את הדלק העתידני עד 2030?

עלות הייצור הנוכחית של eFuel עומדת על 2.4 € לליטר, פי ארבע ממחיר בנזין בישראל. אך גרמניה ואוסטריה צופות ירידה ל‑1.2 € עד 2028 בזכות אלקטרולייזרים יעילים. בישראל מחיר ליטר מושפע ממס בלו של 45 %. אם המדינה תבחר להקל במס, מחיר המשאבה עשוי להיות דומה לבנזין.

רגולציה: תקן Euro 7 שייכנס ב‑2027 מאפשר למנועי בעירה להמשיך להתקיים אם יישרפו eFuel. יבואני רכב מקומיים יוכלו לשמר דגמים פופולריים כספורט GTI. משרד התחבורה שוקל מיסוי מופחת לשלב הרצה.

תשתית: נמל אילת מציע אנרגיה סולארית זולה שמאפשרת הפקת מימן ירוק. חיבור יחידת CCU בתחנת כוח באשקלון יאפשר שילוב פחמן מואר. לפי הערכות, השקעה של מיליארד ₪ תספיק לפיילוט תחנות המרה, כולל מערכות תדלוק ותפעול.

חברות הדלק נערכות: פז פרסמה תכנית לתחנת eFuel ראשונה בחיפה עד 2027, ורשת חדשה “אקו‑דרייב” הכריזה על עשר משאבות תערובת 20 %. בעלי רכבי אספנות ירוויחו: מנועי V‑8 יכולים להמשיך לחיות.

סיכום: eFuel לא יחליף לחלוטין את הבנזין עד 2030, אך עשוי להוות תוספת בתערובת. אם המחיר יתקרב לבנזין והתקינה תקל, ייתכן שנראה משאבה ירוקה‑בהירה בכל תחנה מקומית.